בן מרים ודן. רועי ישראל נולד בגן יבנה ביום כ”ז בסיוון תשנ”ד (6.6.1994). בן הזקונים במשפחה, אח של מאור, אסף, חן וליהי.

רועי גדל והתחנך בגן יבנה. הוא למד בבית הספר היסודי “מכבים” ומכיתה ז’ למד בבית הספר “אורט רבין” שביישוב, במגמת תקשורת. מוריו סיפרו שהוא היה מלא חן ובעל קסם אישי. מנהלת התיכון, מרי שפונט, סיפרה, “רועי היה ילד מאוד מיוחד, ילד מדהים, כל הזמן מדברים על החיוך שלו. תמיד חייך, מנומס, נתן כבוד רב לכל הסובב אותו, והאווירה שהוא השרה בקרבנו זה מה שחרוט במוחנו”.

רועי היה בחור עם לב זהב, חבר טוב, מצחיק, צנוע, תמיד עם רצון לעזור ועם חיוך שמעולם לא ירד מהפנים. הוא תמיד הצחיק את כולם ואהב להיות במרכז העניינים. גם כשסביבו היו עצובים וכועסים הוא דאג לחייך, וזה השפיע לטובה על כולם. החברים אהבו אותו והמציאו לו שפע שמות חיבה. סיפר יוגב, חבר: “מכיתה ו’ אני זוכר שהשם שלך תמיד היה בא עם כינוי אחריו: רועי התותח, רועי החתיך, רועי הגבר, קונטיניו רועי”.

בשעות הפנאי הוא אהב לשחק כדורגל ולבלות עם חברים בפאבים, במסיבות ובים. “רועי עם השיער הארוך”, תיארו חבריו, “רועי עם הרגליים היחפות שיוצא כל היום לטיילת לשחק, רועי עם האהבה לכדורגל שמבלה שעות במגרש ‘מכבים’, רועי עם האהבה הבלתי רגילה למשפחה, שצריך להכריח אותו לצאת מהבית, רועי שהייתי מבלה איתו שעות ואף פעם לא השתעממתי ממנו”. חברה כתבה שכשרואים את רועי מחייך “הלב מתמלא באהבה גדולה ובתובנה אחת שכך אתה רוצה שאנשים ירגישו – אהבה ושמחה והערכה גדולה לחיים. זה מי שאתה, מדהים כמו שאתה”.

ביום 27.11.2012 רועי התגייס לצה”ל. הוא היה חדור מוטיבציה לשרת ביחידה קרבית ושובץ לגדוד 603 של חיל ההנדסה. אף שרצה לשרת בחטיבת “גבעתי” כמו אחיו ובני דודיו היה מרוצה מהשיבוץ, חזר הביתה מהצבא מחוייך ושב שמח לבסיס. רועי אהב את החברים מהגדוד, אהב לעזור ותמיד חייך – ביצע את משימותיו, גם הקשות ביותר, למופת ומבלי לוותר על החיוך ומאור הפנים.

אחרי שעבר טירונות בבית הספר להנדסה צבאית (בהל”ץ) שבנגב התחיל את שלב האימון המתקדם. אביו דן חשש מההכשרה הצפויה לו הכוללת עיסוק במוקשים, אך רועי אמר לו, “אל תדאג, אני לא נוגע בכלום, יש איתי מ”פ (מפקד פלוגה)”. במסגרת האימון המתקדם החל קורס חבלה, ובהמשך התמנה לתפקיד קַשָּר. בשיחה עם חברו נאור בעת שהיו בחופשת “רגילה” מהצבא, סיפר רועי בגאווה, “אני ‘מוהנדס’, אני הולך באימון לפרק מוקשים, זה מגניב!”

ב-21.5.2013, במסגרת הכשרת היסוד של לוחמים בחיל ההנדסה, השתתף רועי בפעילות חישוף מוקשים סמוך למושב יונתן שבמרכז רמת הגולן. בעת שרכן לכיוון מוקש נגד טנקים (נ”ט), התפוצץ המוקש ורועי נהרג במקום. שני חיילים אחרים נפצעו באורח קל.

טוראי רועי ישראל אלפי נפל בפעילות מבצעית ברמת הגולן ביום י”ב בסיוון תשע”ג (21.5.2013). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגן יבנה. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות.

רועי הועלה לדרגת רב-טוראי אחרי נפילתו.

בשבעה אמרה דודתו תמר, “קשה לעכל את זה … אחותי בדיוק עכשיו אמרה, ‘מי ירקוד לכם, מי יצחיק אתכם?’ כשאבא שלנו היה במצב קשה וכבר לא יכול היה ללכת, מי דאג לו ומי לקח אותו לבית הכנסת ועזר לו בכל מה שצריך? זה היה רועי. כנראה הוא הלך לעזור לו שם למעלה. הוא היה ילד מאוד נדיר, ממש מושלם”.

כתבה רות, דודה של רועי: “הלכת ללא הודעה, ללא הכנה. ראשון צעדת בראש מורם, ללא פחד, גיבור של העולם. בלכתך השארת חלל גדול במשפחה המורחבת, בתוך כל אחת ואחד מאיתנו משהו כבה, דבר לא יחזיר עטרה ליושנה.